איך מטפלים באפילפסיה?

הנדבך הראשון לטיפול באפילפסיה זה לשנות את אורחות החיים. בעיקר מדובר בהקפדה על שעות שינה ועל הימנעות משתיית אלכוהול מופרזת. אף על פי כן, עיקר הטיפול הוא בעזרת תרופת אנטי-אפילפטיות (תא"א).
קיים בשוק היצע גדול של תא"א, ובסקירה זו לא נוכל להתחייס לנושא רחב זה כראוי. יש לציין שתרופות אלו אינן מרפאות את המחלה, אלא מקטינות את הסיכון להישנות האירועים האפילפטים, ע"י מודולציה של מנגנונים מולקולרים אשר מפחיתים של האקסיטציה המוחית מחד גיסא ומגבירות את האינביהיציה המוחית מאידך גיסא. מעצם השפעה זו, נגזרות גם תופעות הליוואי המשותפות לרוב התא"א והיא הגברת הישנוניות, תחושת סחרחורת וחוסר יציבות בהליכה. תופעות אלו מופעיות לרוב בהתחלת הטיפול או בעת העלאת המינון, ולרוב יש אדפטציה של המטופל והפחתה בתופעות הליוואי בהמשך. כמוכן, יש תופעות ליוואי שהן ספיציפיות לתרופות השונות, והן יכולות להיות בספקטרום הנוירופסיכיאטרי או כתוצאה מהשפעות ססטמיות כגון הפרעה למערכת הכבדית, ההמטולוגית, משק האלקטרוליטים ועוד.
ההגדרה המקובלת כעת של אפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי פורסמה ע"י הליגה הבינלאומית לאפילפסיה ILAE והיא מגדירה זאת לאחר כשלון של שני נסיונות טיפוליים בפרוטוקולים טיפוליים מתאימים בעזרת תא"א. פרוטוקולים אלו יכולים להיות כמונותרפיה או פוליתרפיה שהמטופל סובל באופן טוב ואשר תואמות את סוג האפילפסיה.
קרוב לשליש מחולי האפילפסיה עמידים לטיפול תרופתי. במקרים אלו ניתן לשקול אופציה ניתוחית, ובמקרים נבחרים אופציה זו היא מאוד יעילה ויכולה להוביל להחלמה. התוצאות הבתר ניתוחיות הן טובות ביותר במקרים של מוקד אפילפטי שממוקם באונות הטמפורליות (עד 84%), ובמקרים של מוקד אקסטרא-טמפורלי במידה ויש לזיה ברורה בהדמיה (עד 74%). המטרה של הניתוח היא כריתת המוקד ושימור הקורטקס החיוני. ולכן אנו נעזרים בכלי עזר אבחנתיים אשר הוזכרו קודם לצורך תכנון הניתוח.

במידה ולא ניתן להציע טיפול ניתוחי ע"י כריתת המוקד או לחילופין שהמטופל אינו מעוניין בכך, קיימים היום מספר טיפולים בגרייה חוץ- ותוך-גולגולתית לצורך הפחתת תדירות ההתקפים בחולים עמידים לטיפול תרופתי.
הטיפולים המאושרים להתוויה זו כעת הם גירוי עצב הואגוס (Vagal Nerve Stimulation) ,וגירוי דו-צדדי של הגרעין הקדמי של התלמוס (Bilateral Deep Brain Stimulation to Anterior Thalamic Nuclei). לאחרונה התווסף גם טיפול של גירוי תגובתי (Responsive Neurostimulation) שבו משתילים אלקטרודה תוך גולגולתית באיזור המוקד, אשר רושמת את הפעילות החשמלית מאותו איזור ובמידה והיא מזהה התחלה של התקף אפילפטי נותנת גירוי חשמלי שנועד להפסיק את ההתקף. היעילות של שלושת סוגי טיפולי הגרייה שהוזכרו דומה, והיא עולה עם הזמן. כעבור שנתיים מהתחלת הטיפול מדווחת ירידה של כ- 55% בתדירות החציונית של ההתקפים אצל המושתלים.