דליפת שתן לאחר כריתה רדיקלית של הערמונית
 
מבוא השכיחות של סרטן הערמונית עולה במהלך העשורים האחרונים בשל העליה במודעות למחלה ובדיקות סקר. כתוצאה מכך מספר רב יותר של מטופלים מאובחנים בשלב של מחלה הממוקמת לערמונית, ו יותר מטופלים מועמדים לכריתה רדיקלית של הערמונית.
אחד מהסיבוכים המוכרים לאחר כריתה רדיקלית של הערמונית הוא פגיעה במנגנון השליטה בשתן וכתוצאה מכך, דליפת שתן. 
שעור דליפת השתן בעקבות הניתוח נע בין 3-87%. הפער הרחב בתוצאות נובע ממספר גורמים ובהם, המועד בו נבדקת מידת השליטה בשתן וכן הגדרות שונות למידת אי השליטה.
בשלב המיידי לאחר הניתוח, עם הוצאת הצנתר, מרבית המטופלים סובלים מדליפת שתן. אולם, תוך מספר שבועות או חודשים בודדים למעלה מ90% מגיעם לשליטה מספקת בשתן. בחלק מהמנותחים בקבוצה זו עדיין תתכן דליפת שתן קלה, אך כזו שאינה פוגעת בתפקודו היומיומי והחברתי של המטופל ואינה מקפחת משמעותית את איכות חייו.
לאחר כ 6 חודשים עדיין כ 10% מהמטופלים עשויים לסבול מדליפת שתן משמעותית. מטופלים אלו מדווחים על פגיעה קשה באיכות חייהם והשפעה על ירידה בפעילותם הגופנית, המנעות מאינטראקציה חברתית, דכאון חרדה ועוד.
עד כשנה מהניתוח ניתן עדיין לראות שיפור ספונטני במידת השליטה בשתן. בשלב הנ'ל כ5% מהמטופלים עדיין יסבלו מדליפת שתן משמעותית וע'מ לפתור בעיה זו תדרש התערבות רפואית נוספת.
אי שליטה בשתן עשויה לנבוע מתפקוד לקוי של השלפוחית אוו מתפקוד לקוי של מערכת הסוגרים במוצא השלפוחית. בעקבות ניתוחי ערמונית הפגיעה בד'כ היא במערכת הסוגרים.
גורמי סיכון לסבול מדליפת שתן בעקבות הניתוח הם: גיל המטופל, ניסיון המנתח, ניתוחים אגניים קודמים וקרינה קודמת לאזור האגן.
 
הערכת המטופל הסובל מדליפת שתן לאחר כריתת ערמונית מרביתם של המטופלים בתקופה המיידית שלאחר הניתוח אינם זקוקים להתערבות כלשהיא פרט להרגעה והסבר שהדליפה זמנית וככל הנראה תחלוף מאליה.
במקרים בהם יש רושם שדליפת השתן קשה מהרגיל ונמשכת יותר מ 6-8 שבועות, ניתן להמליץ על טיפול פיזיותראפי ע'מ להחיש את זמן ההתאוששות.
מטופלים בהם הדלף נמשך למעלה מ6ח' כבר דורשים עיבוד מקיף יותר.
בתשאול המטופל יש להבחין האם הדלף מקורו בשל דחיפות, דבר היכול להצביע על תפקוד לקוי של השלפוחית או בעת מאמץ, דבר המאפיין יותר פגיעה בסוגרים. בנוסף, יש להבחין במועד התחלת אי השליטה. מטופל אשר דולף מיד לאחר הניתוח סובל ככל הנראה בבעיה בסוגר. מאידך, במטופל אשר בתחילה היה "יבש" ורק בהמשך החל לסבול מדליפת שתן, יש לחשוד בבעיה בהתרוקנות השלפוחית. בדיקת סונוגרפית יכולה להצביע בקלות האם יש בעיה בהתרוקנות השלפוחית.
בכל אלו אשר מועמדים להתערבות כירורגית ע'מ לתקן את בעית אי השליטה שלהם יש לבצע בדיקה אורודינמית. בדיקה אורודינמית היא בדיקה מרפאתית שבה מוכנס צנתר עדין לשלפוחית השתן אשר בודק את תפקודה. בדיקה זו מדגימה במדויק מה הבעיה ומה הפתרון הנחוץ ע'מ לתקן בעיה זו.
 
טיפולים אפשריים
תרגול שרירי רצפת אגן
פיזיותראפיה וחיזוק שרירי רצפת אגן הם כלים פשוטים ולא חודרניים המאפשרים טיפול בדליפת שתן הן בשל דחיפות והן בשל פגיעה במנגנון הסוגר.
עבודות הדגימו שתירגול מעלה את לחץ הסגירה של השופכה ומדכא פעילות יתר פתולוגית של השלפוחית.
ניתן להתחיל בטיפול בתקופה המיידית לאחר הניתוח. עבודות שנעשו הדגימו שפיזיותראפיה על צורותיה השונות החישה את משך הזמן שבו מטופלים הגיעו לשליטה בשתן. אולם, יש לציין שבמקרים בהם דליפת השתן היתה קשה מלכתחילה, פיזיותראפיה לא סייעה בצורה משמעותית.
 
העלאת לחץ סגירה פאסיבי של השופכה
ניתן להעלות את לחץ הסגירה של השופכה האחורית ע'י הזרקת חומרים שונים לאזור זה. שיטה זו ראשיתה בטיפול בנשים אשר סובלות מדליפת שתן במאמץ ו"יובאה" לטיפול בגברים אשר סובלים מבעיה זו.
במהלך הזמן ניסו חומרים שונים בהם קולגן מעובד, סיליקון, טפלון ועוד. החומר המקובל ביותר להזרקה כיום הוא חומצה היאלורונית (ZuidexTM)
יתרון השיטה הנ'ל היא פשטותה. הפעולה יכולה להתבצע באופן מרפאתי או לכל היותר במסגרת אישפוז יום. החסרון הוא שפעולה זו מתאימה רק למטופלים בהם נצפית דליפת שתן קלה לכל היותר. בנוסף לכך, ע'מ להגיע לדרגת השליטה הרצויה בד'כ דרוש להזריק
כ 2-3 פעמים.
 
סוגר שופכתי מלאכותי
סוגר שופכתי מלאכותי (AUS AS-800TM) פותח לפני כ35 שנה. מאז פיתוחו עבר הסוגר מספר שינויים עד למודל הנוכחי. הסוגר הוא מע' הידראולית המורכבת מ 3 חלקים. שרוול החובק את השופכה, כפתור הפעלה הממוקם בשק האשכים ובלון נוזל המווסת את הלחץ במערכת. השליטה בשתן מושגת ע'י השרוול החובק את השופכה בלחץ מדוד וסוגר את מוצא השלפוחית בדומה לסוגר הטבעי שכעת אינו מתפקד.
בעת הצורך כאשר המטופל רצון  לתת שתן הוא לוחץ על כפתור ההפעלה הנמצא בשק האשכים. דבר זה מביא לירידה בלחץ הסגירה ע'פ השופכה למשך כשתי דקות. לאחר זמן זה הלחץ בשרוול חוזר באפן עצמוני.
הכנסת הסוגר היא פעולה ניתוחית הנעשית מבעד לשני חתכים קטנים האחד בבטן התחתונה והשני באזור שק האשכים.
כיום, סוגר שופכתי מלאכותי הוא האמצעי היעיל ביותר ע'מ להשיג שוב שליטה בשתן. אולם, על המטופל לדעת שבמעקבים ארוכי טווח נמצא צורך בניתוח חוזר (חלקי) ב 15- 20% מכלל המנותחים.
עדיין, עבודות שונות הדגימו ש 90% מכלל המנותחים שעברו השתלת סוגר מרוצים מהתוצאה ושאיכות חייהם משתפרת דרמטית.
 
נתוחי מתלה
נתוחי מתלה אף הם "יובאו" מתחום דליפת השתן בנשים. ניתוחים אלו נוסו לראשונה בגברים לפני כ 40 שנה אך נעלמו בשל אחוזי הצלחה נמוכים והופעת ה AUS.
במהלך השנים האחרונות הופיעה שיטת מתלה חדשנית אשר בפעולה כירורגית פשוטה מאפשרת תמיכה של השופכה האחרית ושפור בשליטה.
 (AdvanceTM American Medical Systems) הניתוחים הנ'ל מיועדים למטופלים עם דליפת שתן בדרגת חומרה בינונית אשר מצליחים לשלוט על השתן במידה חלקית.
לעת עתה אין מעקב ארוך טווח אחר מטופלים אלו אך התוצאות הראשוניות בהחלט מעודדות.
 
לסכום
דליפת שתן לאחר ניתוחי ערמונית היא בעיה שכיחה יותר מכפי שהיינו רוצים לחשוב.
רב המטופלים משיגים שליטה טובה בשתן במהלך השבועות, החודשים הראשונים לאחר הניתוח. מיעוטם סובלים מבעיה מתמשכת אשר גורמת לפגיעה קשה ביותר בכל תחומי חייהם. תכופות, המטופל נרפא מהסרטן אך במחיר איכות חייו.
הצורך לטפל נקבע ע'פ הזמן שעבר מאז הניתוח ומוטיבצית המטופל.
כיום יש באפשרותנו די אמצעים ע'מ לפתור בעיה זו ולהשיב למטופל את איכות חייו.