הגדלה שפירה של הערמונית
 
הערמונית היא בלוטה החובקת את השופכה ונמצאת במוצא כיס השתן. עם העליה בגיל קייימת הגדלה הדרגתית בנפח הערמונית דבר הגורם לחסימה חלקית במוצא השלפוחית. יחד עם העלייה בגיל עולה שכיחות ההפרעות במתן השתן. הפרעות כתכיפות, דחיפות, קימה בלילה ע'מ להתרוקן, זרם דל ומקוטע, תחושת חוסר התרוקנות ועוד, יכולות לגרום לפגיעה באיכות חייו של המטופל. תלונות אלו מוגדרות כסובייקטיביות.
במרבית המקרים נוטים לייחס את ההפרעות הנ'ל לערמונית (פרוסטטה) אך יש לזכור שייתכנו גם גורמים אחרים העשויים לגרום להפרעות אלו.
 
מתי יש לברר ולטפל בבעיה זו?
 
יש מקום לטפל בהפרעות המתן השתן, במידה והן גורמות לפגיעה באיכות החיים. ומכך, שאין צורך לטפל באם הדבר אינו קורה. לדוגמא, אדם אשר קם 3 פעמים בלילה והדבר אינו מפריע לו אינו זקוק לטיפול. מאידך, אחר הקם פעמיים בלילה והדבר פוגם באיכות חייו, יטופל!
תכופות מטופלים פונים בחשש משום שנאמר להם שהערמונית שלהם מוגדלת. עדיין,  אין צורך בטיפול משום שהערמונית הגיע לנפח כזה או אחר. המדד העיקרי הקובע  הוא מידת הפגיעה באיכות החיים.
החלק מהמקרים המטופלים פונים לעזרה בשל בעיות אחרות הנגרמות בשל אותה חסימה במוצא השלפוחית. בעיות כגון, זיהומים נשנים בשתן, אבנים בשלפוחית, אי ספיקה כלייתית ועצירת שתן.
בעיות אלו דורשות טיפול גם אם אינן פוגמות באיכות חייו של המטופל.
 
טיפול בהפרעות במתן השתן
 
הטיפול בהפרעות במתן השתן יכול להעשות במס' רמות.
הרמה האבחונית- כאמור, לא כל הפרעה במתן השתן הינה בשל ערמונית מוגדלת. ייתכנו (תתכנה) סיבות אחרות כטיפול במשתנים, סכרת לא מאוזנת, אי ספיקה לבבית וכלייתית, העשויות להתאפיין בדרך דומה. אבחון הגורם לבעיה יכול בודאי להקל על תסמיני המטופל.
רמה התנהגותית- לעיתים, שינויים התנהגותיים, כצמצום כמויות שתיה, איזון סכרת, שינוי מועדי לקיחת תרופות, יכול להביא להקלה מבחינת ההפרעות במתן השתן של המטופל.
טיפול תרופתי- היום קיימות תרופות רבות להקל ולטפל בהגדלת הערמונית ותסמיניה. תרופות אלו הביאו למהפכה והורידו דרמטית את מס' המטופלים הנזקקים לניתוחים לערמונית.
טיפול ניתוחי- מקומו של טיפול ניתוחי לערמונית הוא לאחר שמוצו כל אפשרויות הטיפול השמרניות יותר. כלומר, הטיפול ההתנהגותי והתרופתי.
שתי הגישות המובלות הן:
גישה אנדוסקופית, סגורה TURP)) – ניתוח זה נעשה ע'י הכנסת מכשיר אופטי לאורך השופכה. למכשיר סכין חשמלית זעירה בקצהו, בצורת לולאה, שבאמצעותה ניתן לכרות את רקמת ההערמונית. בתום הפעולה משאירים קטטר ע'מ לשטוף ולנקז את שלפוחית השתן לכיומיים.
הניתוח יכול להעשות בהרדמה חלקית או בהרדמה כללית ע'פ המלצת המרדים והעדפת המטופל. הרקמה שנכרתת נשלחת לעיבוד פתולוגי.
לכל התערבות כירורגית ייתכנו סיבוכים.  
                                   
סיבוכים נדירים, אך מוכרים להתערבות אנדוסקופיה הם:
·         דמם מאזור הערמונית
·         עצירת שתן
·         תיסמונת TUR- תימונת הנוצרת בשל ספיגת נוזלים במהלך הניתוח והיכולה לגרום לשינוי מאזן המלחים בגוף
·         היצרות שופכתית
·         פגיעה בשליטה במתן השתן.
·         פגיעה באונות
·         שפיכה אחורית- במהלך קיום יחסים קיימת תחושת אורגזמה אך הזרע מופרש לכיוון השלפוחית ואין פליטת זרע כפי שהיתה טרם הניתוח.
 
כריתת ערמונית בשיטה פתוחה
ניתוח זה מוצע לגברים הזקוקים לניתוח שלהם ערמונית בנפח הגדול מכ 60גר'.
הניתוח נעשה ע'י חתך בשיפולי הבטן, הגעה לערמונית והסרת החלק החוסם החובק את השופכה.
בתום הניתוח מושאר קטטר למספר ימים ע'מ לשטוף ולנקז את שלפוחית השתן.
הניתוח יכול להעשות בהרדמה חלקית או בהרדמה כללית ע'פ המלצת המרדים והעדפת המטופל. הרקמה שנכרתת נשלחת לעיבוד פתולוגי.
סיבוכים אפשריים לניתוח:
 
·         דמם מאזור הערמונית
·         עצירת שתן
·         זיהום בפצע הניתוח.
·         היצרות שופכתית.
·         פגיעה בשליטה במתן השתן.
·         פגיעה באונות.
·         שפיכה אחורית- במהלך קיום יחסים קיימת תחושת אורגזמה אך הזרע מופרש לכיוון השלפוחית ואין פליטת זרע כפי שהיתה טרם הניתוח.