פעילות יתר של שלפוחית השתן
 
תסמונת פעילות היתר של השלפוחית  מתאפיינת בהפרעות של תכיפות ודחיפות במתן השתן, לעיתים עד כדי איבוד שתן וצורך לקום בלילה למתן שתן. תופעה זאת קיימת אצל נשים וגברים, ושכיחותה עולה עם הגיל, ככל הנראה בשל שינויים כרוניים בעצבוב שלפוחית השתן, שינויים בדופן השלפוחית וברצפת האגן.
שכיחות התסמונת דומה לשכיחותן של מחלות לב, אסטמה וסכרת.
הפגיעה באיכות החיים של הלוקים בתסמונת זאת אינה רק בשל הצורך המתמיד לתת שתן אלא גם כתוצאה מתסמינים נלווים כדיכאון, כעס ותחושת ערך עצמי ירודה. לעיתים קרובות, אנשים הסובלים מפעילות יתר של שלפוחית השתן נמנעים מפעילות גופנית ומפעילות חברתית מחשש שיביכו את עצמם. הימנעות מיציאה מהבית מחמירה את מצבם הגופני של הלוקים בתסמונת.
על אף העלייה בשכיחות התופעה עם הגיל, ניתן למצוא גם אנשים צעירים הסובלים ממנה.
הגורמים לפעילות יתר של השלפוחית אינם תמיד ברורים. ככל הנראה מדובר בשינויי בעצבוב השלפוחית, שינויים בשריר השלפוחית ותהליכים דלקתיים וניווניים של רצפת האגן. בכל מקרה של הפרעה שכזו, יש צורך לבדוק האם קיימים גורמים "הפיכים" שעל ידי טיפול מתאים בהם ניתן להקל על המטופל.
בעת בירור הבעיה, יש לקבל פרטים מהמטופל המתייחסים למשך הבעיה, מאפיניה, מחלות נלוות, טיפולים תרופתיים אחרים אותם מקבל המטופל. יש לברר האם היה נסיון קודם לטפל בבעיה, באיזה אופן ובאיזו מידה של הצלחה. לעיתים, על מנת לקבל מידע מדויק ככל הניתן, יבקש הרופא מן המטופל לנהל "יומן השתנה".  "יומן השתנה" הוא רישום הנעשה במשך 24-48 שעות של כמויות השתייה , זמני ונפחי מתן השתן. מידע זה יכול ללמד על חומרת הבעיה ומאפייניה.
הבדיקה גופנית יכולה להצביע על תהליכים ניווניים ברצפת האגן, תהליכים דלקתיים ושינויים הורמונאליים העלולים להחמיר את הבעיה.
על פי תסמיני המטופל, והבדיקה הגופנית מתחיל הרופא, בדרך כלל, טיפול תרופתי. באם לא מושגת הטבה מספקת, יהיה צורך לקבל מידע מדויק יותר על פעילות מערכת השתן התחתונה וזאת- באמצעות בדיקה אורודינמית.
הבדיקה האורודינמית היא בדיקה הנעשית במרפאה. במהלך הבדיקה מוחדרים  שני צנתרים עדינים לשלפוחית השתן ולחלחולת. באמצעות צנתרים אלו ניתן לבדוק את פעולת מערכת השתן בזמן מילוי השלפוחית ובזמן ההתרוקנות. הבדיקה אינה כואבת ונותנת מידע רב על מאפייני הבעיה ממנה סובל המטופל.
כאמור- הטיפול הראשון בתסמונת פעילות היתר של שלפוחית השתן הוא תרופתי. קיימים כיום מספר תכשירים שמטרתם להקל על תופעות הדחיפות והתכיפות. לעיתים, התגובה לתרופות אלו אינה מספקת או שתופעות הלוואי לתרופות אינן נסבלות על ידי המטופל. במקרים אלו יש לשקול טיפולים אחרים:
 
הזרקת BOTOX:
בפעולה מרפאתית, ניתן להזריק לשריר השלפוחית תכשיר הקרוי BOTOX. הbotox  הוא רעלן הנמצא בשימוש הולך וגובר לטיפול בתסמינים שונים, מטיפול בקמטים ועד לתיקון פזילה. ה-BOTOX פועל באמצעות חסימת הקשר בין העצב לשריר. הזרקתו מביאה להורדת סף הרגישות של השלפוחית, דבר המביא להקלה בתסמינים למשך של כשישה ועד תשעה  חדשים. אחרי תקופה זו יש לחזור על הטיפול בשנית.
נאורומודולציה:
במהלך שני העשורים האחרונים, קיימת הכרה גוברת והולכת כי לפחות חלק מהתסמינים של פעילות היתר של השלפוחית מקורם בבעיה עצבית שחלקה מושרית על השלפוחית וחלקה נגרמת על ידי השלפוחית עצמה. במצבים אלו ניתן להשתיל מעין קוצב לשלפוחית, שלמעשה "מסדיר" את פעולת השלפוחית – באופן הדומה לקוצב לב המסדיר את קצב פעולת הלב. לפני השתלת קוצב כזה נעשית בדיקת התאמה בה מוכנסת אלקטרודה זמנית, בפעולה מרפאתית פשוטה והפיכה. האלקטרודה הזו מחוברת לקוצב חיצוני. מטופל שבתוך ימים ספורים מרגישים ירידה משמעותית בהפרעותיהם, מתאימים להשתלת קוצב קבוע.
כיום יש בידינו מידע המצביע על כך כי בעזרת קוצבים מסוג זה ניתן להגיע לתגובה טובה ומתמשכת בלמעלה מ-50% מהמטופלים.
לסיכום: התסמונת של פעילות היתר של שלפוחית השתן שכיחה ביותר וגורמת לפגיעה קשה באיכות החיים של הסובלים ממנה. על מנת לטפל בבעיה זו יש לפנות לאורולוג, לשלול גורמים הפיכים העלולים להחמיר את הבעיה, ולטפל בבעיה עצמה. קיימים כיום תכשירים תרופתיים והתערבויות זעיר-פולשניות היכולים להקל במידה ניכרת את תסמיני המטופל ולשפר את איכות חייו.
 
לנוחותכם, ניתן לצפות בהרצאה מצולמת בנושא